<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' בכור פ"א</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ואפילו כהן ולוי חייבין במצות בכור, שכהן שנולד לו בכור מקטיר אמוריו ואוכל השאר. אבל בכור אדם וטמאה כהנים ולוים פטורין.
<h2>דף יג.</h2>
ואפילו כהן ולוי חייבין במצות בכור, שכהן שנולד לו בכור מקטיר אמוריו ואוכל השאר. אבל בכור אדם וטמאה כהנים ולוים פטורין.
<h2>דף כו:</h2>
חייב הישראל להטפל בבכור בלי לתתו לכהן, בהמה דקה שלשים יום, ובגסה חמישים יום, ואחר נותנו. ואם אמר, תנהו לי בתוך זמן זה להטפל (ו)לעצמי, הוי כמסייע על הגרנות ולא יתננו לו. אם לא [ש]אמר, מבעל מום תן לי ואוכלנו, ומתם, תן לי ואקריבנו. ונראה למימוני [פ"א מהלכ' בכורות הט"ו] שהבכור ניתן לכל כהן שירצה.
בכור נאכל בתוך שנתו בין תם בין בעל מום, שנאמר [דברים ט"ו], תאכלנו שנה בשנה. ואם תם מונה מיום שמיני שראוי להקרבה ואם בעל מום מונה מיום שנולד אם כלו לו חדשיו, שנראה לאכילה ביום לידתו. ואם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה מיום שמיני. נולד לו מום בתוך שנתו מותר לקיימו כל י"ב חדש, בסוף שנתו יקיימנו שלשים יום מיום שנפל המום [ואף על פי] שמתאחר לאחר שנתו ויאכל.
<h2>דף כח.</h2>
בכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום ויאכל. ועד שלא נראה להראות לחכם יכול לקיימו אפילו שלש שנים. ומשנראה להראותו לחכם, אם נולד בו מום בתוך שנתו יקיימנו כל י"ב חדש, נולד אחר שנתו מקיימו שלשים יום.
<h2>דף לא.</h2>
בכור בהמה טהורה אין נוהגין רק בארץ, ואם הביא אדם בכור מחוצה לארץ אין מקבלין והוי חולין דאיתקש למעשר דגן. ונוהגת אפילו שלא בפני הבית. ולא נוהגת בקדשים (בפני) [לפני] פדיונן, אפילו בקדשי בדק הבית. והבכור נשחט בעזרה ונקטר אמוריו ושאר הבשר נאכל לכהנים. ומצוה להקדישו ולומר הרי זה קדש, שנאמר [דברים ט"ו], תקדיש ליי, ואפילו לא אמר, קדוש הוא מרחם. ואם הוא בעל מום, ואפילו היה תם תחלה, הוי חולין ונכסי כהן, אוכלו בכל מקום ומוכרו ומאכילו ואפילו לגוי, שנאמר [שם], וכי יהיה בו מום כו' כצבי וכאיל.
<h2>דף לא:</h2>
בכור אין פודין אותו, שנאמר [במדבר י"ח], אך בכור שור כו' לא תפדה. ואין נמכר תם, הואיל ועומד לקרבן. אך בזמן הזה שאין בית מוכרו הכהן אפילו תם ואפילו לישראל, הואיל ועומד לאכילה. ובעל מום אפילו בפני הבית יכול כהן למוכרו בין חי ושחוט. ובבית אבל לא בשוק. אבל בשר בכור תמים לא נמכר, שהוא בשר קדש. כהנים שנמנו על הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה.
<h2>דף לב:</h2>
בכור בהמה טהורה אין נוהגין רק בארץ, ואם הביא אדם בכור מחוצה לארץ אין מקבלין והוי חולין דאיתקש למעשר דגן. ונוהגת אפילו שלא בפני הבית. ולא נוהגת בקדשים (בפני) [לפני] פדיונן, אפילו בקדשי בדק הבית. והבכור נשחט בעזרה ונקטר אמוריו ושאר הבשר נאכל לכהנים. ומצוה להקדישו ולומר הרי זה קדש, שנאמר [דברים ט"ו], תקדיש ליי, ואפילו לא אמר, קדוש הוא מרחם. ואם הוא בעל מום, ואפילו היה תם תחלה, הוי חולין ונכסי כהן, אוכלו בכל מקום ומוכרו ומאכילו ואפילו לגוי, שנאמר [שם], וכי יהיה בו מום כו' כצבי וכאיל.
<h2>דף לג.</h2>
המפשיט בכור בעל מום מפשיטו באיזו דרך שירצה, אם רצה להרגיל מרגיל. וכן שאר פסולי המוקדשין.
<h2>דף מו.</h2>
מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים אפילו טרפות בין באדם ובהמה טהורה וטמאה, שנאמר [שמות י"ג] קדש לי כל בכור. בכור אדם וחמור פדיונם לכהנים.
